פסק-דין בתיק ע"פ 2794/07

1.         בית משפט השלום בעכו (כב' השופט אלטר), הרשיע את המערער, עיתונאי במקצועו, על פי הודייתו, בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובעבירה של נסיון לקבלת דבר במרמה,לפי ס' 415 +25 לחוק העונשין, על כך שלאחר שהוא נפל במדרגות ביתו בכפר מכר ביום 25.5.05, נחבל בפניו, והובל באמבולנס לבית החולים בנהריה, הוא טען כי נפגע כתוצאה מנפילה מרכב. הוא טען זאת שוב בהגיעו לבית החולים יומיים לאחר מכן ובהמשך לכך שיבש הליכי משפט כשמסר גירסה שקרית במשטרה ואף ניסה לקבל במרמה פיצויים מחברת הביטוח אליה פנה באמצעות עו"ד.

2.         המערער ביקש, לפי ס' 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, כי ההרשעה תבוטל, ובטיעונים לעונש הוגשו לבית המשפט קמא 3 תסקירים של שרות המבחן בהם פורט, בין היתר, כי המערער סובל ממום מולד בעמוד השדרה שבגללו נזקק לניתוחי גב בילדותו וכיום הוא קצר קומה, ומוכר בנכות של 60 אחוז על ידי המוסד חלביטוח לאומי. במהלך השנים 2004 עד 2005 נקלע לחובות והחל לצרוך אלכוהול. הוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו ועושה מאמצי שיקום אדירים ואף החל ללמוד משפטים כחלק משיקומו בעזרה ובמימון של המוסד לביטוח לאומי. קצינת המבחן ציינה כי הוא "גילה מודעות לשימוש לרעה ש(הוא) עושה לעיתים בנכותו וכי (הוא) מנצל לעתים את סביבתו כתוצאה מכך", אולם היא הצליחה לגייסו להליך טיפולי והגיעה למסקנה כי ראוי "להימנע מהרשעתו בדין, שכן הרשעה עלולה למנוע ממנו את מימוש השכלתו ולעסוק בעריכת דין, באופן מעשי, בעתיד הקרוב", והמליצה להעמידו במבחן למשך שנה.

3.         כב' השופט אלטר דחה את בקשת המערער, החליט להשאיר את ההרשעה בעינה, והטיל עליו בגזר הדין קנס בסך של 5,000 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו וכן מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין, שלא יעבור בתקופה זו עבירה המנויה בסימן א' לפרק ט' של חוק העונשין או מהמפורטות בסימן ו' לפרק יא של החוק, ויורשע עליה.

            המערער טוען כי ראוי לבטל את ההרשעה. הוא אינו משיג על חומרת העונש בגזר הדין למקרה שההרשעה תעמוד בעינה.

4.         ב"כ המערער מסכים, כי "הימנעות מהרשעה אפשרית ... בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים" הנסבים על "הצורך בהרתעת הרבים, ... הוקעת מעשי העבירה ... מדיניות של ענישה אחידה", ועוד (ר' ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ב(3), 337. ר' גם ע"פ 2729/07 מיום 22.1.08 של בית משפט זה, בעניינו של רו"ח שעבר עבירה של שימוש במסמך מזוייף, וההחלטה שלא להרשיעו, בוטלה).

5.         באשר לתנאי הראשון, מפנה ב"כ המערער לכך שבמקרים דומים הסתיים משפטם של מי שנאשמו בעבירות דומות, ללא הרשעה. כך, בת"פ 2157/05 (שלום חיפה) מדינת ישראל נ' גרינקו ואח', דובר במי שטענו טענות כזב כאילו נפצעו בתאונת דרכים ואף פנו למבטח לפצותם, והעבירות שיוחסו להם היו מסירת ידיעה כוזבת וקבלת דבר במירמה. שירות המבחן המליץ באותו מקרה על של"צ ללא הרשעה "בהתחשב בכך שאין להם עבר פלילי, בהתחשב באורח חייהם הנורמטיבי ועל מנת שלא ייפגע עתידם האישי והתעסוקתי." בהסכמת התביעה, נעתר לכך בית המשפט, ונמנע מהרשעה. 

בתיק נוסף, ת"פ 3272/05 (שלום עכו) מדינת ישראל נ' שיח אחמד ואח' הציגה הנאשמת מצג שווא כאילו בנה נפגע בתאונת דרכים. כב' השופט חאמד ציין כי "העבירות בהן הודתה הנאשמת חמורות, ואף מהיקף התיקים המובאים בפתחו של ביהמ"ש ניתן לומר שהפכו לתופעה מדאיגה". למרות זאת הגיע בית המשפט למסקנה "כי נוכח עברה הנקי של הנאשמת, מקצועה (גננת), אורח חייה ..., והנסיבות המשפחתיות להן נקלעה בשנים האחרונות, מצאתי כי יהיה זה נכון וצודק להימנע מהרשעתה."

בת"פ נוסף של בית משפט השלום בעכו (ת"פ 2753/05 מדינת ישראל נ' חורי גוזף ואח', תקדין שלום 2006(1), 25635) נמנע בית המשפט מהרשעה לגבי נאשם כבן 18 וחצי שנה, ששכנע את חברו להעיד כי הוא זה שנהג ברכב, ועקב כך מסרו שניהם הודעות שקריות במשטרה. כך הוחלט משום "עברו הנקי, הודאתו המיידית, החרטה שהביע, היותו אדם 'המנהל אורח חיים תקין בדרך כלל' ... 'בחור בעל יכולות בתחום התעסוקתי וההשכלתי ובעל מוטיבציה ושאיפות בחיים' והחשש שהרשעה עלולה לפגוע באפשרויות ההשכלה והתעסוקה שלו בעתיד."

6.         באשר לתנאי השני, מפרט ב"כ המערער את ההמלצה החיובית של שרות המבחן ואת נסיבותיו המיוחדות, החריגות, והיוצאות דופן של המערער: הוא כבן 45 שנה, נשוי ואב לשניים. איתרע מזלו והוא קטן קומה ולוקה במחלות שהצדיקו קביעת נכות מלאה על ידי המוסד לביטוח לאומי. למרות כל זאת, הצליח המערער לבנות את חייו, להינשא ולקיים חיים תקינים, אך בשנים 2004 עד 2005 נקלע לקשיים כספיים, נפתחו נגדו ונגד אשתו תיקי הוצל"פ, והוא החל, למרבה הצער, לצרוך אלכוהול ואז גם התפתה לעבור את העבירות בהן הורשע. לשם שיקומו הוא החל ללמוד משפטים במימון מחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי, וכיום הוא תלמיד השנה השניה במכללה למשפטים של הקריה האקדמית אונו.

            נתונים אלה הם אכן חריגים, שעה שבנתוני פתיחה כה יוצאי דופן מצליח המערער להשתקם וללמוד משפטים בהכוונת המוסד לביטוח לאומי, כך שיוכל, אם יתמיד בלימודיו ובהתמחות, לקבל תואר עו"ד, ולפרנס את עצמו ואת משפחתו מעיסוק זה. ההרשעה עשויה לפגוע בהליך השיקום, שכן לשכת עורכי הדין רשאית שלא לרשום מועמד כמתמחה "אם נתגלו עובדות שלאורן סבורה הלשכה שהמועמד אינו ראוי לשמש עורך דין" (ס' 27 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961), על מנת ש"רק אנשים הראויים לכך יוכלו לתת שירותים" משפטיים לציבור (בג"צ 2334/02 שטנגר נ' יו"ר הכנסת ואח', פ"ד נח(1), 786).  לא כך הדין במקרה של  הימנעות מהרשעה, שאז "לשכת עורכי הדין אינה נמנית על הזכאים לקבל מידע בדבר צו שירות לתועלת הציבור שניתן ללא הרשעה ... ולכן אין היא רשאית להביא בחשבון מידע כאמור, בבואה להחליט על רישום מתמחה" (על"ע 6038/04, אילן ג'ורג' נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נט(6), 202).

7.         ב"כ המשיבה טוענת, לעומת זאת, כי אף אם מדובר בנסיבות אישיות יוצאות דופן, עדיין לא עומד עניינו של המערער בתנאי השני הנדרש לצורך הימנעות מהרשעה שעניינו סוג העבירה. כאן מדובר בשיבוש מהלכי משפט ובנסיון לקבל דבר במרמה, ועבירות אלה מצדיקות ענישה הכוללת יסוד של הרתעה, והמינימום הנדרש הוא הרשעה. כמו כן מסבירה ב"כ המשיבה כי אין זה בטוח שהמערער יסיים את לימודיו, אפשר שכלל לא יוכל להיות עו"ד, ולפיכך הפגיעה בו כתוצאה מן ההרשעה, אינה וודאית.

            בהקשר זה ראוי להפנות לעמדתו של כב' השופט עדיאל בעל"ע 6038/04 הנ"ל שסבר כי

 "החלטתו של בית המשפט שלא להרשיע את המערער, אינה צריכה להביא לשינוי החלטת הלשכה. אמנם, נראה כי ההחלטה שלא להרשיע בוססה על השקפה שאין במעשה חומרה יתירה. אולם, שיקול הדעת בעניין ההשלכה הנודעת למעורבותו של המערער בפרשה על התאמתו לשמש כמתמחה או כעורך דין מסורה ללשכה ולא לבית המשפט (בסמכותו הפלילית)."

8.         דברים אלה מתקשרים גם לפסיקתנו בע"פ 2729/07, אודות רואה החשבון שהורשע בעבירה של שימוש במסמך מזוייף וזיוף בכוונה לקבל דבר במרמה. נטען בפנינו כי ההרשעה תביא לכך שיאבד את משרתו. נפסק, באשר לרואי חשבון ועורכי דין, כי

"ההליכים המשמעתיים, הן באשר לרואי החשבון והן באשר לעורכי דין, כוללים מידרג של ענישה. הטריבונל הפועל לפי חוק רואי חשבון, הוא המוסמך להחליט באשר לצעד המשמעתי שראוי לנקוט בו, ואין מקום לכך שבית המשפט יימנע מלהרשיע נאשם בגין העלאת החשש שמא הרשעה כזו עלולה להביא לידי כך שהנאשם ייפגע בעיסוקו ובמקצועו, ... אין המקרה נשוא הדיון נכנס לגדר אותם חריגים בהם יש להימנע מהרשעתו של הנאשם, אדרבא, סבורים אנו שנסיבות הענין שבפנינו מצדיקות ומחייבות הרשעתו של המשיב, כשהשפעת ההרשעה על עיסוקו ומקצועו, אמורה להיקבע בהליכים הקבועים בחוק רואי חשבון התשט"ו-1955."

9.         נראה לנו, כי אף בלא הרשעה, ראוי שנסיבות המקרה כולן תעמודנה בבוא העת בפני לשכת עורכי הדין, כשיבוא המערער להירשם כמתמחה. אז תוכל הלשכה לבדוק אם יש במעשיו של המערער להראות כי הוא "אינו ראוי לשמש עורך דין", והחלטתה אינה צריכה להיות מוכתבת דווקא מן ההרשעה, אלא מכלל נסיבות העניין. לדעתנו, ניתן לדרוש מן המועמד להתמחות לפרוס בפני הלשכה את כל הנתונים הנדרשים לצורך בדיקתה שמא הוא "אינו ראוי לשמש עורך דין".  בנסיבות כאלה, כך הוחלט בעניינה של השופטת אסנת לאופר חסון (ע"פ 9893/06 תקדין עליון 2007(4), 4546)

"אין להוציא מכלל אפשרות כי הגורם המעסיק, בשוקלו את שיקוליו לענין ההעסקה, היה שוקל לגופם את אופי המעשים שבוצעו בידי המערערת, אף במנותק משאלת ההרשעה, ואפשר שעצם האירועים עצמם היו עומדים ביסוד שיקול הדעת המופעל. ואם אמנם כך הדבר, אפשר כי לצורך הקשר זה, אי-ההרשעה היתה מאבדת במידת מה מחשיבותה".

10.        כפי שנפסק בע"פ 9893/06 הנ"ל,

"ההכרעה מצריכה, מן הצד האחד, ייחוס המשקל היחסי הראוי לאינטרס הציבורי שבהרשעה, שלו כמה פנים. בה בעת, היא מחייבת הערכה ראויה של הגורם האישי והאנושי הקשור במערערת, לאור הנסיבות האינדיבידואליות המיוחדות הצריכות לעניינה. בהקשר זה מתחייבת בחינה של ארועי העבר, בצד תחזית של עוצמת הפגיעה הצפויה מן ההרשעה לחייה האישיים והמקצועיים של המערערת בעתיד."